שניים "אוחזים" באבהות על קטינה- החזרת הדין לביהמ"ש למשפחה לצורך הכרעה בשאלת האבהות

השופט ישעיהו שנלר :

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת שטיין) מיום 6.11.06, אשר דחה את תביעת המערערים (תמ"ש 36003/02) לקביעת אבהות ביחס למשיבה 3 (להלן - הקטינה).

2.         נקדים ונציין כי המקרה דנן חריג מהמקרים האחרים בהם דנו בעבר.

אם במקרים האחרים התכחש אב נטען לטענה כי הוא אבי קטין או קטינה, הרי שבמקרה דנן, שניים "אוחזים" באבהותם על הקטינה.

תמצית העובדות וההליכים :

3.         המערערת 1 (להלן - האם) נישאה למשיב 1 (להלן - המשיב) ביום 21.8.83. במהלך נישואיהם נולדו שלושה ילדים - ובכללם הקטינה ילידת 1.5.01.

ביום 24.9.03 התגרשו האם והמשיב (להלן - הגירושין) לאחר אישור הסכם גירושין מיום 19.5.03 (להלן - הסכם הגירושין).

בהתאם להסכם הגירושין, נקבעו הסדרי ראיה בין המשיב לבין הילדים, ובכללם הקטינה, וכן התייחסו הצדדים לשאלת מזונותיה.

האם והמערער 2 (להלן - המערער) חיו כבני זוג, לאחר הגירושין, עד שנישאו ביום 11.6.04. טרם הנישואים חתמו על הסכם נישואים שכלל הוראות המתייחסות להסדרת זכויות האם והקטינה במקרה של פירוד, כך גם התחייב המערער לשאת במזונות הקטינה, עד לתום שירותה הצבאי. ביום 10.5.04 הגישו השניים (להלן - המערערים) את התביעה לבית משפט קמא, בה עתרו לקבוע כי המערער הוא אבי הקטינה (להלן - התביעה).

4.         במקביל, עתרו המערערים למתן צו מניעה זמני, אשר יורה להשהות ולהקפיא את הסדרי הראיה שבין המשיב לקטינה. במסגרת עתירה זו טענו המערערים, בין השאר, כי קיימת סכנה ממשית שהמשיב יפגע בקטינה. בתחילה ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, אולם בהמשך בוטל צו זה.

מכל מקום, בית משפט קמא וכן בית המשפט המחוזי בהחלטות שונות במסגרת בקשות רשות ערעור שהגישו המערערים על החלטות הקשורות להסדרי הראיה בין הקטינה למשיב, חזרו וקבעו כי אין כל מסוכנות הנשקפת מהמשיב לקטינה, ואין כל סיבה שתצדיק, טרם ההכרעה בשאלת האבהות, את מניעת הסדרי הראיה בין המשיב לבין הקטינה.

עיקרם של הדיונים נסובו נוכח סרובה של האם לאפשר הסדרי ראיה או מפגשים בין המשיב לבין הקטינה. כך גם התנהלו הליכי ביזיון בית המשפט כנגד האם, עד שלבסוף הועמדה האם לדין פלילי והורשעה לפי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון מיום 11.6.06, בעבירות של הפרת הוראה חוקית, בשל הפרת צו בית המשפט לענייני משפחה המורה על קיומם של הסדרי ראיה שבין המשיב לבין הקטינה, וזאת במספר מקרים. ביום 18.2.07 נגזר דינה של האם, ובין השאר, הוטל עליה עונש מאסר על תנאי וכן חוייבה בפיצוי המשיב.

במסגרת ההליכים האמורים, אף הופנו המעורבים לאבחון במסגרת "מכון שלם".

5.         בסופו של יום, לאחר קבלת חוות דעת המומחים לפיהן המשך הקשר בין המשיב לבין הקטינה עלול להזיק להתפתחותה, הורה בית משפט קמא על הפסקת הסדרי הראיה.

מכל מקום, אין חולק כי מזה למעלה משנה אין כל קשר בין המשיב לבין הקטינה.

פסק דינו של בית משפט קמא :

6.         בית משפט קמא פירט את טענת המערערים, לפיה עוד טרם הגירושין סברו המערערים כי המערער הוא אבי הקטינה, אולם לא נקטו בצעדים או הליכים משפטיים "על מנת לאשש את הידיעה". רק לאחר הגירושין, התברר להם, לטענתם, שאכן המערער הוא אביה הביולוגי של הקטינה.

עוד צויין כי בהתאם לתביעה, התבקש בית משפט קמא לערוך בדיקת רקמות לקטינה, על מנת שניתן יהיה לדעת בוודאות מי הוא אביה, וכי המערער ציין כי הוא מוכן לאמץ את הקטינה וכי גם האם מסכימה לאימוץ. כך גם פרט בית משפט קמא את מכלול טענות המערערים מדוע במקרה דנן אין מניעה לעריכת בדיקת רקמות מחד גיסא, וההכרח בקיומה, מאידך גיסא.

מנגד הכחיש המשיב את טענות המערערים, בהדגישו כי הקרע בינו לבין האם אינו קשור למחלוקת בעניין האבהות, וטען כי אין לו ספק שהוא אבי הקטינה.